[ המלצה מאת ענת קרן ] לבי יוצא אל דמויות הבלשים והעיתונאים בספרים שנכתבו בשנות התשעים של המאה שעברה; הרי אם היו כותבים את עלילותיכם רק כמה שנים מאוחר יותר, כבר לא הייתם צריכים להתרוצץ ולהזיע ברחבי פורטו הלוהטת בקיץ ולחפש את משמעות הכיתוב "סטונס אוף פורטוגל" שהופיע על חולצתה של גופה ערופת ראש. חיפוש פשוט בגוגל בחדר ממוזג היה מעלה לכם מייד את חברת הסחר שבה שימשה הגופה האומללה כשליח.
גיבור הספר הזה הוא עיתונאי פורטוגלי צעיר מעיר הבירה ליסבון שנשלח לחקור את תעלומת הגופה הערופה בפורטו, ושכל רצונו לאורך כל העלילה הוא פשוט – לא להיות שם. הוא מעדיף לבלות עם חברתו בחוף הים, או לפחות להשלים את עבודת הדוקטורט שלו בספרות. אולם העורך הראשי, ורצף מסחרר של גילויים הנוגעים בשילוש הקדוש – שלטון-שחיתות-פשע – מאלצים אותו להישאר. כך הוא מתוודע להפך הגמור שלו – עורך הדין דון פרננדו, העשיר כקורח ושמן כפיל, שבוחר להישאר שם תמיד, שם, לצד המנושלים המוכים.
זהו ספר מתעתע: הוא נכתב על ידי סופר איטלקי ומתרחש בפורטוגל, שתי ארצות שעצם שמן מעלה מיד ניחוחות תבשילים, חמימות אנושית פשוטה ונופים מהממים בחמש-מאות דולר לארבעה ימים. אנו נוטים לשכוח כי בפורטוגל שלטה דיקטטורה אכזרית עד אמצע שנות השבעים, וגם נימת הספר היא חייכנית ומזכירה ברוחה את נימת הקומדיה דל'ארטה על שלל דמויותיה הקריקטוריסטיות, למרות הביעותים הנחשפים ככל שמתקדמת העלילה. בעוד העיתונאי הצעיר מסמל את פורטוגל החדשה והשכחנית, בה כל אדם רשאי ויכול לדאוג לרווחתו האישית, ניצב עורך הדין כנביא זעם, ומטיח נאומים מעורבבים בהיסטוריה, בפילוסופיה, במשפט ובדת, עד כי העיתונאי הצעיר, וגם הקורא, חושבים אותו למי שהתבלבלה עליו דעתו. העלילה המרתקת והדמויות העסיסיות, כמו גם העובדה שזהו ספר קצר, הופכות אותו בהגדרה לספר "קליל", ואכן כך חשבתי כשסיימתי את הקריאה. אולם כמו פצצת זמן מתוחכמת, כמה ימים לאחר הקריאה מהדהדת מתוך הספר משמעותו העמוקה, ועמה האמיתות האנושיות שאינן קלילות כלל.

[ ציטוט אהוב ] "מוטב שסוכנויות תיווך יבלעו את ילדותינו, זו הדרך הסטרילית ביותר להשתחרר ממנה."

[ מידע על ספרים ] Tabucchi, Antonio: ראשו האבוד של דמאשנו מונטויה. (original language: עברית) מאיטלקית : אלון אלטרס. זמורה-ביתן, איטליה, 1998 (1997).